להיכנס לביתך כמו שושא

לְהִכָּנֵס לְבֵיתְךָ כּמוֹ שׁוֹשָׁא

(הַהִיא, מֵ"הַר הַקְּסָמִים")

אִשָּׁה קְסוּמָה

לַעֲמֹד רֶגַע סְטָאטִי

אָרֹךְ

עַל מִפְתַּן הַתְּשׁוּקָה

לִבְעֹר

אֶת תַּמְצִית גַּעְגּוּעַי

לָתֵת לְתִיקֵי הַכֹּבֶד

לִנְשֹׁר

וּלְחַכּוֹת

שָׁם

בַּמִּפְתָּן

לְתוֹם שִׂיחָתְךָ

עוֹלָמְךָ מִבַּעַד לַטֶּלֶפוֹן

מֵעֵבֶר לַטֶּלֶפוֹן

שֶׁתָּבוֹא מְחַיֵּךְ

שֶׁתָּבוֹא

תְּחַבֵּק

תְּנַשֵּׁק לְלֶחְיִי

אַחַר-כַּךְ בְּפִי

וְאָז

נִכְרַע

בִּמְקוֹם עָמְדֵנוּ

נֵשֵׁב

כִּשְׁנֵי יְלָדִים

קְטַנִּים

מְתוּקִים

זֶה מוּל זֶה

חֲבוּקֵי-יָדַיִם

וּנְסַפֵּר

סִפּוּרִים קְטַנִּים

מַצְחִיקִים

נוֹגְעִים בְּלֵב הַדְּבָרִים

בְּהִתְלַהֲבוּת

וּבְחֵן

כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ וְנָכוֹן

אַחֲרֵי חֳדָשִׁים

שֶׁל מֶרְחַקִּים

וְלַמְרוֹת

הַמִּכְתָּבִים

וְשִׂיחוֹת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל

בֵּין לְבֵין

בֵּינַיִם שֶׁל בִּמְקוֹם

כִּי עַכְשָׁו יֵשׁ

גַּם עֵינַיִם

וְלָעֵינַיִם

שִׂיג וָשִׂיחַ אֲחֵרִים

לִפְעָמִים בְּלִי קֶשֶׁר

לַתְּנוּעוֹת

לַמִּלִּים

וְכָךְ

אֲנַחְנוּ

עוֹשִׂים עֵינַיִם זֶה לָזֶה

אַהֲבָה

אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַמִלִּים פִּתְאֹם

בָּנָלִיוֹת

מֶה עָשִׂית/תָ

מָה רָאִית/תָ

וְאֵיךְ עָבַר עָלֶיךָ/ךְ

הַיּוֹם

וְהַשָּׁבוּעַ

(כְּבָר עָבַר שָׁבוּעַ!)

הֲרֵי אֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים

שֶׁ-

גַּם בַּמִּלִּים הֲכִי הֲכִי בָּנָלִיּוֹת

זוֹרֶמֶת לָהּ

בְּדוּמִיָּה מֻחְלֶטֶת

אַהֲבָה

ינואר 1999

רבקה קשתן