זְמַנִּים שֶׁלִּי

"אֲנִי חַיָּה בִּשְׁנֵי זְמַנִּים"

אָמַרְתִּי לָהֶם

בּוֹ-זְמַנִּית

בִּשְׁנֵי זְמַנִּים

הַזְּמָן הַמִּתְמַשֵּׁךְ

נוֹשֵׁם בְּאֹרֶךְ רוּחַ

סַבְלָנִי

בְּיַחֲסִי אֶל אֲנָשִׁים

עִם יְלָדִים

עִם כָּל אֶחָד

כִּמְעַט

זְמָן פָּתוּחַ לִרְוָחָה

אֶל נֶפֶשׁ חֲדָשָׁה

פְּגִישָׁה אֵין-קֵץ

שִׂיחָה מְלֵאָה

כִּי כָּךְ

זֶה פֵּשֶׁר הַחַיִּים

וּזְמָן אַחֵר

שֶׁל הַחֵרוּם

תָּמִיד

תָּמִיד

שֶׁהָעוֹלָם כַּמֶּרְקָחָה

וְאִי אֶפְשָׁר לִנְטֹשׁ אֶת הַסְּפִינָה

וְאֶת הַזְּמָן יֵשׁ לְטַלְטֵל

כִּי מִי אָמַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק בּוֹ?

וּמִי אָמַר שֶׁהַחִנּוּךְ הוּא עֵסֶק מְמֻשָּׁךְ?

מְשַׂחֵק לְטוֹבָתֵנוּ

מְשַׂחֵק לְרָעָתֵנוּ?

וּמִי אָמַר?

וּמִי אָמַר?

וּמִי אָמַר?

עַכְשָׁו

עַכְשָׁו כְּבָר רָע מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל

לַחֲבֹר אֶל מַאַגְרֵי-הַקֶּסֶם

וּלְשַׁנּוֹת דְּבָרִים

לְטוֹבָתָם

לְטוֹבָתֵנוּ

שֶׁטּוֹבָתָם הִיא טוֹבָתֵנוּ

שֶׁטּוֹבָתֵנוּ טוֹבָתָם

שֶׁאֵין לִרְשׁוּתֵנוּ

כָּל הַזְּמָן שֶׁבָּעוֹלָם

כִּי בְּנֵי תְמוּתָה אֲנַחְנוּ

גַּם יְלָדֵינו

כֵּן

אֲפִלּוּ בְּאִבָּם

בְּסַעַר מִלְחָמָה

בַּבַּיִת פְּנִימָה

לִזְכֹּר תָּמִיד

מַעְיְנוֹת הַיֹּפִי

הָאַהֲבָה

מְצַפִּים פֹּה לְכֻלָּנוּ

לִזְכֹּר

לִזְכֹּר

לִחְיוֹת

לְטוֹבָתָם

לְטוֹבָתֵנוּ

לְטוֹבַת כֻּלָּם

31.10.2002

רבקה קשתן